אודותיי

את יודעת שאת טובה במה שאת עושה.
הלקוחות שלך מעריכים את העבודה שלך, ואת יודעת שאת מביאה ערך אמיתי. אבל כשמגיע הרגע לפרסם, להיחשף, להיראות, משהו בך קופא.

פתאום כל מילה נבחנת בזכוכית מגדלת: האם זה מספיק טוב? מה יחשבו עליי? האם אני נשמעת כאילו אני רק מנסה למכור?
ובבת אחת, שיתוף המסר שלך ופרסום העסק מרגיש יותר כמו חשיפה מאיימת מאשר ביטוי טבעי של מי שאת ומה שאת עושה.

אולי כבר שמעת את זה לא פעם: "פשוט תלמדי שיווק כמו שצריך".
אז לקחת קורס, אולי אפילו עבדת עם יועצת. אבל תחושת הכבדות נשארה.
ואז אומרים לך “פשוט תמשיכי לפרסם, זה נהיה קל יותר עם הזמן”.
רק שזה לא באמת נהיה קל יותר, במיוחד שאת משווה את עצמך לכל האחרים.
ובשלב מסוים מתחילה לחלחל המחשבה שאולי את פשוט "לא הטיפוס השיווקי"  ומייחלת שמישהו אחר כבר יעשה את זה בשבילך.

אבל עמוק בפנים את יודעת את האמת:
אף אחד לא יכול לייצג אותך ואת העסק שלך בצורה אותנטית באמת – חוץ ממך.
כי בסופו של דבר, את העסק שלך.

סטיב ג’ובס אמר פעם שאת הנקודות אפשר לחבר רק בדיעבד. רק במבט לאחור אנחנו מבינים איך תחנות שונות במסע מתחברות לכיוון אחד ברור.

גם אצלי, הדרך לעצמאות לא הייתה מתוכננת מראש. היא כללה מעבר לקנדה בעקבות אהבה, עבודה עם בעלי עסקים מקומיים מתוך התואר השני שלי בייעוץ ארגוני וניסיון בליווי אנשים ותהליכים.
דווקא בתוך העצמאות פגשתי את המקומות הכי חשופים- איך מדברים על מה שאני עושה בלי להקטין, להתנצל או להיעלם ואיך משווקים כשאת עצמך חלק בלתי נפרד מהעסק.

לאורך השנים העמקתי בליווי אנשים, קבוצות וארגונים, ועברתי הכשרה באימון אישי ועסקי ואני ממשיכה ללמוד ולהתפתח כל הזמן. אבל ההבנה המשמעותית ביותר הגיעה מתוך העבודה בשטח ומתוך הדרך שלי עצמי.

הבנתי שהקושי מול שיווק כמעט אף פעם לא מגיע מתוך מחסור של ידע. אלא שהוא נוגע בביטחון העצמי, בזהות ובקול שלנו ודווקא שם נשים עצמאיות נוטות להיתקע.
הבנתי שנשים עצמאיות לא זקוקות לעוד טיפים, נוסחאות או אסטרטגיות, אלא למרחב בטוח שמאפשר להן להרגיע את הקול הביקורתי, להבין מאיפה ההתנגדות באמת מגיעה, ולמצוא דרך לעבוד דרך החוזקות שלהן.

וזו בדיוק העבודה המשותפת שלנו.