הרבה נכתב על תסמונת המתחזה, אבל מעט מדברים על הצדדים הפחות צפויים שלה, אלו שבמידה הנכונה יכולים אפילו לשרת אותנו.
הדבר הראשון ששווה לדעת עליה? הוא שהיא מופיעה דווקא לאור הצלחה בחיינו ולא לאור כישלון.
פתאום עולה התחושה שאני לא כזו טובה או מקצועית כמו שחושבים שאני, ובקרוב יעלו על זה שאני זיוף ובטעות פה. זה נפוץ בעיקר אצל אנשים ששואפים להישגים גבוהים ודוחפים את עצמם להשגת מטרות, כמו גם אצל יחידים השונים מהקבוצה (אישה בחדר עם גברים, מוצא או צבע עור אחר משל השאר).
התחושה הפנימית מאותתת על פער בין מה שהעולם רואה לבין מה שאני מרגישה.
"הם חושבים שאני בטוחה בעצמי ויודעת, אבל בקרוב הם יבינו שזו טעות".
למעשה, אפשר לזהות אנשים עם תסמונת המתחזה על ידי סממן מאוד פשוט: הם נוטים לייחס את המעמד או ההצלחה שלהם למזל או לנסיבות חיצוניות שפשוט "קרו" להם, ולא לעבודה הקשה שעשו, ויתקשו לסמוך על הידע הרב שצברו.
אז למה תסמונת המתחזה קורית?
ראשית כל, כי אנחנו האדם שמכיר באופן הקרוב ביותר את הכשלים, הפגמים וחוסר הביטחון שלנו. את יודעת איפה התבלבלת, איפה פחות הצליח לך, ואיפה את עדיין מרגישה חסרת ניסיון, בעוד אחרים רואים רק את התוצאה.
בנוסף, הנטייה הטבעית של המוח להתמקד בסכנות ובמה שעלול להשתבש יוצרת הטיה: אנחנו מפרשות מצבים כשליליים יותר משהם באמת ומרגישות רע בהתאם.
שנית, הזדמנויות חדשות ויציאה מאזור הנוחות הן מהטריגרים החזקים ביותר לתסמונת המתחזה. כשאנחנו גדלות לתפקיד חדש, פותחות עסק או מקבלות יותר אחריות, יש עלייך לחץ גדול יותר מבעבר להוכיח את עצמך.
דוגמה קלאסית שאני רואה בחדר האימון שלי, זה הקושי לפרסם ולשווק את עצמך בתחילת הדרך. כשאת פותחת עסק חדש, קל מאוד להשוות את עצמך לאנשי מקצוע שכבר שנים במקצוע- מול הניסיון והביטחון שלהם, מגיעה המחשבה שמקטינה: “איך אני יכולה לצאת לעולם עם ההצעה שלי כשאני עוד לא ברמה שלהם?"
מזדהה?
אל דאגה, את לא לבד. שתדעי שרוב האנשים יחוו את התחושות האלו בזמן גדילה וצמיחה בקריירה ובלימודים.
אז רגע, לא אמרת שהיא יכולה לשרת אותי בעצם?
כן! אם כי תסמונת המתחזה אינה חוויה נעימה, והיא בהחלט לא יעד בפני עצמו, כמו הרבה רגשות שמופיעים סביב שינוי גם כאן אפשר למצוא נקודות שמלמדות אותנו משהו חשוב עצמינו ועל הדרך שאנחנו עושות, וכמו כן, לעודד לצמיחה:
- חשיבות והתפתחות– התחושות האלו מסמנות שמשהו חשוב לך: תפקיד, זהות או שלב חדש. הן מופיעות כשאת מתפתחת ולא כשאת תקועה. זה לא נובע מחוסר התאמה שלך לתפקיד, אלא מכך שאת נכנסת לשלב חדש שעדיין לא מרגיש טבעי. וזה בסדר.
- מוטיבציה לעשות את הכי טוב שלנו– פעמים רבות התחושה הזו תביא אותנו להשקיע אקסטרה משאבים, כוונה, זמן ורצון כדי לוודא שהתוצאה תהיה חיובית. קרי, יש כאן מוטיבציה פנימית שמניעה אותנו ומספקת לנו אנרגיה להשקיע ולהתכונן ולוודא שבאמת נעשה את המיטב שלנו. כל עוד לא נתיש את עצמינו, מדובר על דחיפה בכיוון הנכון.
- חיבור לצניעות ואותנטיות– מחקרים מראים שתחושות כאלו עשויות לסייע להיות יותר בעלות מודעות עצמית, לעשות רפלקציה פנימית, לחפש משובים ולדאוג לשיפור מתמיד. מבחינה מקצועית, מדובר בנכס אדיר! כל עוד הספק העצמי מגיע במידה, הוא שומר עלינו בעמדה גמישה וחדה של למידה.
- אכפתיות– תזכרי שאנשים שלא אכפת להם, לא חווים את תסמונת המתחזה. זו תזכורת שאכפת לך מהמקצוע שלך, מהלקוחות שלך ומהאיכות והאחריות שאת נושאת. מדובר בסטנדרט גבוה שאת מחזיקה ומדובר במשאב ולא בחולשה.
אז מה אפשר לעשות כדי להרגיש פחות את תסמונת המתחזה?
כי בכל זאת, זו לא חייבת להיות התחושה המובילה אל מול השינויים בחייך.
ראשית, חשוב מאוד שתדברי על זה עם אחרים ותשתפי אותם מה שאת מרגישה. ככול שאנחנו חשות בושה ומסתירות את המחשבות האלו, הן גדלות. בפועל, זו תחושה כל כך טבעית ונפוצה, שכנראה תתפלאי לשמוע שאנשים שתפסת מהם כמאוד מוצלחים, חוו אותה בעצמם.
שנית, התמקדי בצעדים קטנים ברי ביצוע. בעוד תסמונת המתחזה קוראת לשלמות ולפרפקציוניזם, בפועל, המחשבה הזו רק פוגעת בך שכן היא מציבה רף בלתי אפשרי או הגיוני לביצוע ודורשת ממך הקרבה ענקית מחייך, מהזמן ומהאנרגיה שלך.
במקום זאת- כווני למשהו שאת רוצה, ותפרקי אותו לגורמים. תביני מה הצעדים הבאים שהם בהישג יד. כל פסיעה בכיוון הזה תקדם אותך בעוד ששאיפה לשלמות תביא לתחושת אוברוולמינג.
שלישית, במקום לפקפק בעצמך וביכולותייך, התחילי לפקפק במחשבות האלו שמקטינות אותך– האם זו באמת האמת לגבייך? האם את באמת לא יודעת? האם באמת אין לך מה לתרום? או שמא פשוט הזהות החדשה עוד טרם הדביקה את המציאות החיצונית שהשתנתה?
ובעוד זו עבודה רגשית עמוקה, גם אם זה מרגיש כמו דבר קשה לעשות (ובצדק, זה באמת קשה ותהליך כזה קורה בהדרגה), חשוב לזכור שאת לא חייבת לעשות את זה לבד. לפעמים שיחה עם מישהי מקצועית שיודעת לזהות את הדפוסים וללוות אותך ברגישות, יכולה להפוך את המקום הזה לבהיר ותאפשר יותר מקום לנשימה.
רביעית, אל תתני לתסמונת המתחזה לעצור אותך. גם אם עולה המחשבה “אני זיוף” או “אני לא באמת שייכת”, חשוב לזכור, זו רק מחשבה, לא עובדה. המציאות מספרת סיפור אחר לגמרי, הרי הגעת לכאן מסיבה, בזכות ולא בחסד.
את יכולה. את ראויה.
ואם תרצי לקחת את זה עוד צעד אחד פנימה, הנה שאלה קטנה למחשבה: איפה בחייך את מרגישה רגעים של "מתחזה", ומה זה אומר על הצמיחה שאת כבר בתוכה?
סקרנים לדעת יותר על עולם האימון, הייעוץ והאסטרטגיות המעשיות לצמיחה?
👉 מוזמנים לבלוג שלי – שם מחכה לכם תוכן מעמיק, טיפים, ותובנות מעשיות בנושאים האלו ועוד.
