לומר "כן" כדי לרצות אחרים אולי נראה כפעולה תמימה, אבל מדובר במלכודת סמויה.
ריצוי פוגע לא רק בכם – אלא גם בקשרים עם האנשים שסביבכם.
סקרנים להבין איך זה קורה? הכתבה הבאה מציגה ארבע סיבות מפתיעות לכך שריצוי דווקא פועל לרעתם, ואיך אפשר להתחיל לשבור את המעגל – כבר עכשיו.
רבות וטובות נכתב ודובר על עשייה מתוך ריצוי וקושי בהצבת גבולות ברורים במערכות יחסים אישיות והן בעולם העבודה. ויש לכך סיבה טובה! – מחקר שנערך בשנת 2024 מצא כי 60% מהאנשים מתקשים לסרב לאחרים גם כשהם אינם מעוניינים בכך! כשזה קורה, אנחנו מוצאים את עצמנו מסכימים ומתאימים את עצמנו לציפיות של אחרים, לעיתים קרובות על חשבון עצמנו.
אבל מעבר לסיבות הברורות שבגללן ריצוי וחוסר הצבת גבולות נתפסים כבחירה שאינה מטיבה עמנו – כמו חוסר נאמנות לרצונות שלנו, שחיקה במערכת היחסים, ותחושת "לא רואים אותי" שהולכת ומתחזקת – אני רוצה להציג כיוון מחשבה אחר.
לרוב, אנו רואים בריצוי בעיה שפוגעת בנו אישית, בטח שלאורך זמן. אבל היום אני רוצה לדבר על איך הריצוי פוגע דווקא בצד השני.
אנחנו מרצים מתוך תפיסה שאם לא נעשה זאת, האחר יתאכזב, ייעלב או אפילו ייפגע מאיתנו. פעמים רבות הבחירה שלנו מגיעה מתוך תחושת אשמה עתידית והימנעות מאי-נעימות פוטנציאלית. אבל מה אם אני אגיד לכם שלמעשה, ריצוי אינו מקל על האדם האחר, אלא דווקא פוגע באדם שמקבל אותו?
4 סיבות מדוע ריצוי דווקא מזיק לצד השני במערכת היחסים:
- "לעשות טובה" מכבה את ההתלהבות הכנה שלי
נניח שחברה הציעה לכם לנסוע יחד לחופשה ביעד שהיא אוהבת. מתוך חוסר נעימות להגיד לה שזה לא יעד שמרגש אתכם, אתם מסכימים ומתפשרים. אבל אז, כבר מהרגע הראשון, אתם מגיעים עם חוסר התלהבות או אפילו הסתייגות. החיבור למקום, לעשייה ואפילו ביניכם מרגיש פחות טבעי, ובלי כוונה אתם יוצרים ריחוק דרך כך.
במילים פשוטות, בחרתם "לעשות לה טובה" ולהגיד כן, ובכך מנעתם ממנה את ההזדמנות לראות אתכם בהתלהבות אמיתית שיוצרת קרבה. בין אם זה נובע מחוסר נעימות או פחד לפגוע, בפועל, אתם אכן פוגעים בקשר כשאינכם מחוברים לרצון הכנה שלכם.
2. לקיחת מלוא האחריות על עצמנו מונעת מאחרים להיות שם עבורנו
כשאנחנו מרצים, אנחנו נמנעים מלבדוק איך הצד השני היה מגיב באמת, ולמעשה לוקחים החלטה בשבילו. אנחנו נושאים לבד את הנטל הרגשי והפיזי, מסתירים את הרגשות שלנו, ובעצם לא נותנים לאחרים הזדמנות להיות שותפים אמיתיים בקשר.
לדוגמה, אם אני אומר לבת הזוג "כן" ונפגש עם חברים שאני לא אוהב, היא בכלל לא יודעת שאני לא נהנה, ולכן גם אין לה דרך להתחשב, להציע חלופה, או אפילו לשאת איתי במשא הזה. במקום תחושת ביחד, נוצר ריחוק שלאורך זמן רק מעמיק, בייחוד לאור העובדה שאנו לוקחים את כובד האחריות על עצמינו.
3. כשהסיפור שאני מספר לעצמי מנהל אותי, האחר/ת לא זוכה להכיר את מי שאני באמת
אחת התובנות החשובות ביותר היא שהחשש שלנו מהתגובה של האחרים מבוסס על הנחות ולא על עובדות. מה אם למעשה הקולגה שבודק איתי אם הוא יכול להחליף משמרת איתי שלא מתאימה לי מניח שאסרב ורק רצה לבדוק? מה אם לא אכפת להם כל כך מהנושא ואני התנדבתי להגיד כן? פעמים רבות, כשאנו בודקים את המציאות, אנחנו מגלים שהסיפור שיצרנו בראשנו היה מוגזם או מנותק מהמציאות. ולא רק זה, אלא שלמעשה, פספסתי הזדמנות לאפשר הצצה לעולם הפנימי שלי ולהראות עוד צדדים ומורכבויות שלי למישהו אחר. ייתכן וזו הייתה הזדמנות נהדרת לשתף עם הקולגה על תחביב שאני עושה שמתנגש עם הבקשה שלו, לספר על המשפחה שלי או לשתף בסדר העדיפויות שלי.
4. הפיצוץ השקט – משבר ביחסים ביום בהיר אחד
כשאנחנו בוחרים בריצוי, אנחנו אולי מרגישים שזה חוסך מאיתנו כאב ראש בטווח הקצר. אבל לאורך זמן, אנחנו צוברים תסכולים שלא מקבלים ביטוי – עד שהם מתפוצצים.
הבעיה היא שהצד השני בכלל לא מבין מה קרה. מה שעשוי להיראות עבורנו כמו "הצטברות טבעית" של תסכולים, נראה להם כמו התפרצות לא פרופורציונלית. מנהל שביקש מכם לבצע עוד משימה אולי לא מבין למה הפעם אתם פתאום מתפרצים או מגיבים בכעס, כי הוא לא ידע על כל הפעמים שבהן ריציתם אותו וסבלתם בשקט בעבר. חברים או בני זוג עשויים להרגיש שהמשבר בקשר הגיע משום מקום וכי הסתרתם מהם את רגשותיכם.
וזה בדיוק מה שהופך את זה לכל כך הרסני – הצד השני לא היה חלק מהבעיה, אז הוא גם לא יודע איך להיות חלק מהפתרון.
אז איך אני יכול לצמצם את הריצוי שלי?
ראשית, חשוב להבין כי בסופו של דבר, למרות שריצוי עשוי להיראות כמו הדרך הנוחה ביותר לשמור על קרבה, בטווח הארוך הוא דווקא אחד הגורם המובילים לריחוק. הוא חוסם שיתוף אמיתי, מונע אותנטיות, מוביל להצטברות כעסים ותסכולים – ובסוף, הוא יוצר משבר גדול יותר מזה שניסינו להימנע ממנו מלכתחילה.
שנית, חשוב להבין שאנו לא מרצים בעבור הצד האחר, אלא דווקא בעבורנו. אנחנו חוששים להתמודד עם דחייה או כעס או חוסר נעימות, ומתוך הפחד מהתחושה הזו, אנו מנסים לחלץ את עצמינו בכל מחיר ולכן בוחרים בדרך שנראית הכי קלה באותו הרגע.
זהו מסע ארוך לעבוד על צמצום הריצוי בחיינו כי הוא דורש מאיתנו שינוי דפוסי התנהגות שהתרגלנו אליהם במשך זמן ארוך. עם זאת, לאחר שנהיה מודעים למקום שממנו אנו פועלים ונבין שזה למעשה פוגע ביחסים שלנו במקום לשפר אותם, ייתכן ויהיה לנו תמריץ נוסף לרצות ולשנות זאת.
הנה 4 שאלות שתוכלו לשאול את עצמכם בפעם הבאה שאתם עומדים לבחור בריצוי:
- האם אני פועל מתוך "עשיית טובה" למישהו? ואם כן, בעבור מי אני באמת עושה זאת?
- האם אני מקרב או מרחיק את האדם שמולי בבחירה הזו? בטווח הקצר? ובטווח הארוך?
- האם הבקשה הזו תישאר איתי בצורה של תסכול בקשר בעתיד?
- האם אני מאפשר לאחר/ת לראות אותי ולהיות שם עבורי באמת?
כשאתם בוחנים את הבחירה שלכם לא רק מנקודת המבט של הרגע הזה, אלא בפרספקטיבה רחבה יותר, ייתכן שהתשובה שלכם תהיה שונה במקרה הזה. במיוחד כי לאחר שקראתם את הכתבה הזו, אתם כבר לא יכולים לספר לעצמכם שאתם עושים זאת למען האחר או למען הקשר שלכם.
עכשיו אתם יודעים את האמת – הריצוי לא רק פוגע בכם, הוא פוגע גם בהם.
סקרנים לדעת יותר על עולם האימון, הייעוץ והאסטרטגיות המעשיות לצמיחה?
👉 מוזמנים לבלוג שלי – שם מחכה לכם תוכן מעמיק, טיפים, ותובנות מעשיות בנושאים האלו ועוד.
