לכולנו יש ציפיות—בזוגיות, בקריירה, בצמיחה האישית שלנו. אנו יוצרים בראשינו תמונה של איך הדברים אמורים להיראות, לעיתים מבלי להיות מודעים לכך ואפילו בלי לשים לב לאופן שבו זה משפיע עלינו. ואז, כשהמציאות לא תואמת את הדימוי שיצרנו לעצמנו, האכזבה מתחילה לחלחל. ברגעים האלה עומדת בפנינו בחירה: האם לתת לציפיות הלא ממומשות להכתיב את החוויה שלנו, או לבחור באופן פעיל לשנות את נקודת המבט שלנו? או במילים אחרות, האם לתת לציפיות שלנו לנהל אותנו או שאנחנו ננהל אותן?
הכתבה הבאה בוחנת מה קורה כשאנחנו בוחרים לנהל את הציפיות שלנו באופן מודע.
ביום האהבה קיבלתי תזכורת חיה לכך.
אחרי נסיעה ארוכה של כמה שבועות, סוף סוף זכיתי לבלות מספר ימים עם בן זוגי. אלו היו ימים מאוד נחוצים לחיבור מחדש—כאלה שבהם לוקחים רגע לעצמינו, עושים דברים יחד, צוחקים ונזכרים מדוע אוהבים מישהו כל כך. ואז, כמו שהחיים קורים לפעמים, הוא היה צריך לחזור לעבודה. בדיוק ביום האהבה. כך, ברגע אחד, התקווה שהייתה לי בראש על איך הערב הזה אמור להיראות נעלמה כלא הייתה.
לרגע הרגשתי את הדקירה הכה מוכרת של האכזבה. זה לא היה אמור לקרות ככה; לא היה לנו מספיק זמן יחד, וזה היה תאריך מיוחד שבו היינו "אמורים" להיות ביחד לכאורה. יכולתי בקלות לתת לרגש הזה להשתלט, ולהפוך יום שנועד לחגוג בו אהבה ליום של תחושת חוסר ותסכול.
אבל אז תפסתי את עצמי בידיים.
הבנתי שהאתגר האמיתי לא היה הלו"ז של בן זוגי—אלא הסיפור שסיפרתי לעצמי סביבו. נשאלת השאלה, האם אני באמת לבד, או שפשוט אני מתמקדת במה שאין לי במקום במה שעדיין נגיש עבורי? האם ערב אחד קובע את עומק האהבה והזוגיות שלנו? האם אני באמת מוכנה לתת לציפייה שהתנפצה לגזול ממני את תחושת האהבה והוקרת התודה שיש לי?
באותו רגע, קיבלתי החלטה.
במקום להיתקע על הפער שבין הציפיות שלי למציאות, לקחתי צעד אחורה והחלטתי באופן מודע לשנות את נקודת המבט שלי. הזכרתי לעצמי שיש לי את הכוח לנהל את הציפיות שלי, לראות את הסיטואציה אחרת, ולבחור בגישה שתשרת אותי טוב יותר. ואז, כאילו היקום הכיר במאמץ שלי, חברה פנתה אליי והזמינה אותי לבלות איתה את הערב. מה שיכול היה להיות לילה בודד הפך להזדמנות בלתי צפויה לחיבור ולשמחה—כזו שהייתי פתוחה לקבל כי כבר עשיתי את העבודה הפנימית לשנות את הגישה שלי.
זה לא היה ניסיון לאלץ את עצמי להרגיש אסירת תודה או להעמיד פנים שהאכזבה לא הייתה שם לרגע. זה היה רגע של הבנה שאני בוחרת איך לראות את המצב. ניהול ציפיות אינו אומר לדכא או להדחיק רגשות וחלילה לא להתפשר על הסטנדרטים שלנו—it’s about להיות מודעים לסיפורים שאנחנו יוצרים על מצבים מסוימים ולשאול את עצמנו אם הם באמת משרתים אותנו. ואם לא? לזכור שתמיד אפשר לבחור בפרשנות אחרת למציאות שלנו.
כמובן שזה לא תמיד קורה מיד, ושזה לא תמיד קל. יש עדיין ימים שבהם גם המאמץ הכי גדול שלי לא מצליח לשנות את ההרגשה באופן מיידי. אבל ככל שאני מתרגלת זאת יותר, אני מבינה שהחוויה שלי בחיים לא נקבעת רק לפי מה שקורה לי—אלא לפי איך שאני בוחרת לפרש את זה.
לא הכל קורה כפי שתכננו. וזה בסדר. כי ברגע שאנחנו מודעים ויכולים לבצע ניהול ציפיות עבור עצמנו, יש לנו את הכוח לשנות את האופן שבו אנחנו מגיבים. ובמרחב הזה, אנחנו יכולים לגלות משהו גדול ומספק הרבה יותר ממה שדמיינו מלכתחילה.
סקרנים לדעת יותר על עולם האימון, הייעוץ והאסטרטגיות המעשיות לצמיחה?
👉 מוזמנים לבלוג שלי – שם מחכה לכם תוכן מעמיק, טיפים, ותובנות מעשיות בנושאים האלו ועוד.
